השטן הוא אלוהים
הכנסייה השטנית העליונה עובדת את השטן כאלוהים. אנחנו מתכוונים לכך פשוטו כמשמעו. השטן הוא ישות תבונית א־סיבתית ממשית, ויש לו קיום, רצון ונוכחות משלו.
הוא אינו מוגבל לגוף או למקום קבוע בעולם הפיזי. בתאולוגיה שלנו השטן שייך לא־סיבתי, ומשם מתחילה שאר המטאפיזיקה של הכנסייה.
המציאות הסיבתית והא־סיבתית
המציאות הסיבתית היא העולם שאתם כבר מכירים: גופים, שעונים, מזג אוויר, עבודה, כסף, מחלה, מרחק, חומר ותוצאות. יש בה רצף. דברים קורים, ומה שקורה משאיר חותם.
א־סיבתי הוא המונח שלנו לסדר קיום אחר. באמצעותו אנחנו מבינים את השטן, האלים האפלים וישויות רוחניות אחרות. שני המונחים מועילים משום שהם מאפשרים לנו לדבר על החיים הרגילים ועל המציאות הרוחנית בלי להעמיד פנים שהם אותו דבר.
האדם כ־nexion
nexion הוא המקום שבו המציאות הסיבתית והא־סיבתית נפגשות. ה־nexion הראשון שעובדים איתו הוא אדם חי: גוף בעל היסטוריה, הרגלים, חובות, מגבלות ויכולת לפנות במכוון אל הא־סיבתי.
לכן העבודה אינה מסתיימת במזבח. חשיבותם של תפילה, מדיטציה, טקס, חלום, סמל, מקום ותשומת לב נובעת ממה שהם הופכים להיות כשמביאים אותם בחזרה אל חיי היום־יום.
האלים האפלים
האלים האפלים הם ישויות תבוניות א־סיבתיות ששמותיהן מופיעים בחומר המעמיק יותר של הכנסייה. Atazoth, Shugara, Noctulius, Nythra, Kthunae, Davcina, Baphomet ושמות נוספים מופיעים בקאנון.
אנחנו פונים אליהם כאל ישויות. חבר חדש יפגוש את השמות בקריאה זמן רב לפני שיהיה צורך להציב אותם במרכז העשייה. יש הרבה מה ללמוד לפני כן, ושום זמן שמוקדש לכך אינו מבוזבז.
Wyrd ותהליך ההתהוות
Wyrd הוא הצורה שהחיים מקבלים באמצעות טבע, נסיבות, בחירה, הרגל ותוצאות. הוא אינו תסריט שנכתב מראש, וגם אינו חופש בלתי מוגבל. זה הדפוס שנגלה כשמתבוננים בחיים לאורך זמן.
Physis הוא טבעו הפנימי של דבר. Aletheia היא האמת הנחשפת מתוך הסתרה. Gnosis הוא ידע שנרכש באמצעות השתתפות והיכרות ישירה. המילים האלה חוזרות משום שיש דברים שמבינים אחרת אחרי שחווים אותם.
Pathei-mathos
Pathei-mathos הוא למידה מתוך מה שעברנו. החיים מספקים די חומר בעצמם: אבל, כישלון, מבוכה, אחריות, אהבה, אובדן, מחלה, עמידה בקשיים והגילוי שטעינו במשהו חשוב.
האירוע עצמו הוא רק ההתחלה. Pathei-mathos הוא השינוי בשיקול הדעת שנשאר אחרי שהאירוע חדל להיות סיפור שאתם חוזרים ומספרים על עצמכם.
אין מצפון שאול
דרגה אינה מעניקה לכם מצפון. גם כוהן, ספר או חוויה דתית עזה אינם עושים זאת. הבחירות שלכם נשארות שלכם, וכך גם תוצאותיהן.
כבוד מתחיל בנכונות לתת דין וחשבון על מעשיכם. הכנסייה מצפה מחבריה שיהיה קשה יותר להוליך אותם שולל, במיוחד כשהם מטעים את עצמם. הרבה יותר קל להסתפק בתארים ובמחוות דרמטיות.
אמונה ושיקול דעת כן
אנו מאמינים שהשטן ממשי. האמונה הזאת אינה הופכת כל רושם להתגלות. חלום, צירוף מקרים בלתי צפוי או תחושה עזה בזמן תפילה עדיין דורשים תיאור מדויק. האמונה במציאות א־סיבתית מאפשרת גם להודות בכנות שחוויה מסוימת עדיין אינה מובנת לנו.
הלימוד נותן לכנות הזאת שפה, והתרגול נותן לה היסטוריה. רישום מתוארך מאפשר לחזור לחוויה אחרי שההתרגשות הראשונית חלפה ולשאול אם הפירוש המקורי עדיין מתאים. נכונות לשנות את הפירוש היא חלק מיחס רציני לדת.
דת משותפת ואחריות אישית
הקהילה מעניקה לעבודה האישית שפה משותפת, ספרים, שיחה והמשכיות. דרגותיה מציינות אחריות והרשאות גישה בתוך הכנסייה. הן אינן מקנות לאדם עליונות מטפיזית על אדם אחר, ואינן פוטרות איש מאחריות להתנהגותו.
ההתמסרות הדתית צריכה להיבחן גם בחיים שסביבה: הבטחה שקוימה, חובה שמולאה, טעות שהוכרה. תרגול שאפשר לחיות עם תוצאותיו מועיל יותר מתיאור משכנע של התקדמות רוחנית.