אתאיסט יכול להפוך לשטניסט תאיסטי. אבל בניגוד למעבר בין שתי פילוסופיות סמליות, השינוי מחייב תפנית מטפיזית אמיתית.
אתאיזם, במובנו הרחב ביותר, אינו מכיר בקיומם של אלים. שטניזם תאיסטי כן: השטן נתפס כבעל קיום רוחני ממשי. לכן המעבר משמעותי מבחינה אינטלקטואלית, עוד לפני שטקס, קהילה או זהות נכנסים לתמונה.
אל תמציאו אמונה
הרצון שדת תהיה נכונה אינו זהה לאמונה שהיא נכונה. גם ההנאה מהאמנות, מהאתיקה, מהמוזיקה, מהקהילה או מהסמליות שלה אינה זהה לאמונה.
אם עדיין אינכם משוכנעים שהשטן קיים, לא יעזור להציג את עצמכם כתאיסטים כדי להשתלב. הכנסייה יכולה להכיל חוסר ודאות טוב יותר מוודאות שמציגים כלפי חוץ.
חוויה היא ראיה עבור מי שחווה אותה, עד גבול מסוים
אנשים פונים לפעמים לתאיזם בעקבות חלומות חריגים, חוויות טקסיות, צירופי מקרים, מצבי תודעה משתנים או תחושת נוכחות מתמשכת. החוויות האלה יכולות להיות חשובות באופן אישי בלי לשמש הוכחה לציבור.
מועיל להרגיל את עצמכם להשאיר יותר מהסבר אחד פתוח. תעדו מה קרה לפני שאתם מחליטים מה גרם לכך. שאלו מה השתנה כשחזרתם על התרגול. שימו לב להבדל בין חוויה לפרשנות שניתנת לה.
מה עשייה יכולה לתת לפני שמגיעים לוודאות?
אפשר לקרוא תאולוגיה, לעשות מדיטציה, לנהל יומן, ללמוד חומר היסטורי או לנסות צורה פשוטה של התמסרות דתית, בלי להצהיר על שינוי דת. העשייה יכולה להבהיר אם השפה הדתית נעשית בעלת משמעות או נשארת חיצונית לכם.
אין תועלת בכפיית טקס חניכה דרמטי לפני שיש שכנוע פנימי.
מה משתנה כשהאמונה נעשית אמיתית?
התפילה מפסיקה להיות מופנית רק אל העצמי. הטקס אינו עוד רק פסיכודרמה. להתמסרות יש נמען. שאלות על מחויבות, הכרת תודה, פחד, אמון וחוויה רוחנית נעשות שאלות של קשר, ולא של סמליות.
לכן אי אפשר לתאר שטניזם תאיסטי פשוט כשטניזם אתאיסטי בתוספת אוצר מילים על־טבעי. הטענה המטפיזית משנה את מטרת העשייה.
ואם אתם נשארים אתאיסטים?
הישארו אתאיסטים. עדיין תוכלו ללמוד על שטניזם, להשתמש בוויקי הציבורית, לעסוק בהיסטוריה או לחלוק עלינו. הכנסייה אינה זקוקה לכך שכל קורא מתעניין יהפוך למאמין.
אמונה דתית צריכה להיות דבר שתוכלו להצהיר עליו בכנות גם כשאין שום תמורה חברתית לאמירה הזאת.